על היציאה מאזור הנוחות וסוכת שלום

כשאנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו, מהמוכר והידוע עד כה, מהשביל הבטוח, יוצאים מכפי שהגדירו אותנו עד כה, מכפי שהגדרנו עצמנו, אנו מאפשרים לעצמנו לחקור ומגלים יופי חדש שנפרש לפנינו, מגלים תעצומות נפש בלתי מוכרות וכלים חדשים להתמודדויות חדשות.

דמיינו יציאה לקמפינג

ברגעים אלו אנו מרפים אחיזה מהחומריות הנדרשת לנו, פורשים מכל שחשבנו שאנו זקוקים לו, ולפתע רואים טוב חן ויופי בפשטות. השקיעה והזריחה, הזמן שבין השמש העולה לזו היורדת, חמימות מלטפת, הזמן שבין השמש היורדת לזו העולה, מגלה לנו כוכבים וניצוצות בתוך החושך. מזג אוויר נוגע, כאילו הוזמן במיוחד בשבילי. מדויק כל כך, ונעים. זרימת המים, הצמחים מסביב, החיות. כל אלו לפתע מקבלים משמעות, מימד נוסף, אחר, כאילו מישהו הפיח בהם חיים חדשים, כאילו ביקשו ממני יחס ותשומת לב, כאילו המתינו בשקט שאגלה אותם, את השקט שבהם, את העדנות, אאזין להם, כאילו ביקשו לספר לי דבר מה חדש. על עצמם ועליי.

אנחנו מגלים את הרגע הזה, מגלים גן עדן פנימי וחיצוני, גן של עדנות, כזה שמגן, והוא כולו בעדנו, טוב ומטיב. מגלים כמה הוא שלם עבורנו ומושלם בשבילנו, הווה בתפארה. מגלים שהנוחות היא פנימית ועוצמתית, וכמה הלב שלנו הוא הבית שלנו. תחושה של ריגוש חדש, פליאה, תחושה שהיכן שלא אהיה ארגיש בטוחה, נינוחה, ארגיש בבית, בגן עדני. ממש כמו עובר ברחם אמו, היכן שתפנה ותלך יונק הוא ממנה, מקבל כל שצריך, ניזון ומרגיש בטוח ומוגן.

שהקב"ה יפרוש

על כולנו

ברחמיו

סוכת שלום

בברכה,

ענג - מטפלת ברפואת גוף ונפש